בוקר אחד לפני 9 שנים קמתי עם כאבי קיבה חזקים
מצאתי ת'צמי נוסעת לפנות בוקר עם בעלי לבית הורי
לקחת תרופה שמרגיעה כאב קיבתי וצרבות
ואז אחרי כמה ימים הבנו את הקשר התרופה כבר בפנים ואת הנעשה לא ניתן להשיב
אבל היי, הכל בסדר, גם איתי וגם עם בני.
מקרה נוסף בו נסעתי לבקר בבית הקפה האהוב בו עבדתי קודם החתונה
ביקשתי קפה מחברה שלי שנשארה עוד לעבוד שם.
כשהבחנתי שהקפה לא טעים ביקשתי מעובד אחר להכין אבל הטעם נשאר
אותו הטעם והחלב לא היה מקולקל
והסיבה אכן לא היתה כי הקפה לא טעים אלא כי השתוללו לי הורמוני הריון
שגרמו לי להדחות מקפה בלי שום מקום להתלבטות. הקפה לא טעים
רק לאחר כמה ימים הבנתי - יש סיבה הגיונית לדבר.
העוף שהכנתי היה אחד הזכרונות הקשוחים בתחילת ההריון של בני הבכור
דחפתי תבנית לתנור והבית התמלא בריח נורא שלא הצלחתי לסבול.
סגרתי את עצמי בתוך חדר השינה ואמרתי לבעלי היקר קח את העוף דחוף
תן לחברים.
אסתפק במשהו צנוע לארוחת הצהריים.
החברים ליקקו את האצבעות אבל אני דאגתי שלא ידעו שאני הכנתי את זה
שמא אם הם משקרים שזה היה טעים וחוש הריח שלי צודק, שלא אתפדח
יתר על המידה.
מה שבטוח שבאותה התקופה, כשיכלתי רקדתי וזה פשוט עשה לי טוב.
מהו הסיפור שלך?
דניאלה יקרה סיפורים מתוקים ואף משעשעים
אלו מאותם הדברים שבמבט לאחור זאת היתה חויה מאתגרת אבל בדיעבד זכרון משעשע ונעים שהוביל לילדים נפלאים!
לא ידעתי שזה כל כך יכול להשפיע ב180 מעלות על החושים (בעיקר בנושא האוכל) ונראה שבכל הריון זאת חויה ורגישות אחרת. מרתק! תודה :)
מאיה.